ה-EPA אומר שבשנת 2012 האמריקנים השליכו יותר מ-1.5 מיליון טון של מוצרי נייר אלומיניום. חלק מזה כנראה יכול להיות מיחזור, אם כי כל מי שזורק ערימה של נייר אלומיניום חייב לדעת שזה יכול להיות קשה למחזר כי נייר הכסף מכוסה ברוטב פיצה וגבינה. למרבה המזל, לכימאים באירלנד יש דרך חדשה למחזר אלומיניום מנייר כסף מלוכלך, והם מייצרים מוצר זול וטוב יותר ממה שיש כיום בשוק.
כמובן שמשתמשים באלומיניום הרבה יותר מרדיד אלומיניום. פחיות, מכוניות ואפילו המחשב הנייד שלי עשויים מאלומיניום. תרכובות אלומיניום משמשות כזרזים בתגובות כימיות לייצור גופרית מונומרית ופחמימנים שונים, והן יכולות לשמש כחומרי גלם לייצור פלסטיק, תרופות, דשנים, מוצרי גומי ועוד. גם השימוש שלנו בנייר אלומיניום הולך וגדל. השתמשנו בשליש יותר בנייר אלומיניום ב-2015 מאשר ב-2006, על פי המכון הגיאולוגי של ארה"ב, שצופה כי הצריכה שלנו של רדיד אלומיניום כמעט תשלש עד 2025.
זה מעלה מספר שאלות. לא סביר שנגמר בקרוב; אלומיניום היא המתכת הנפוצה ביותר בקרום כדור הארץ, חלק ניכר ממנה קשור בבוקסיט. אבל בוקסיט יכול לזרוק עופרת וארסן לתוך נתיבי מים, ותהליך הזיקוק של בוקסיט לאלומיניום הוא יקר ועתיר אנרגיה כאחד. התשובה הברורה היא מיחזור, שנמנע מכרייה מלוכלכת וצורך רק 5 אחוזים מהאנרגיה המשמשת לייצור אלומיניום חדש. אבל מיחזור רדיד אלומיניום יכול להיות מסובך. רדיד אלומיניום מגיב בקלות עם חמצן באוויר, מה שהופך אותו חסר תועלת כמתכת. נייר אלומיניום רגיש לכך במיוחד מכיוון שהוא כל כך גדול. כל מזון שנדבק לרדיד אלומיניום מרכיב את הבעיה, שכן הדרך הטובה ביותר להסירו היא לשרוף אותו, ובכך להקל על התגובה עם חמצן.
נכון לעכשיו, כימאים מעוניינים למחזר רדיד אלומיניום לא לייצור מתכות חדשות, אלא לייצור זרזים מבוססי אלומיניום. יש לזה בעיות משלו. כמה ניסיונות לאורך השנים הוכיחו שהם יקרים מדי, עתירי אנרגיה או יצרו תוצרי לוואי מזיקים. אבל אחמד אוסמן, דוקטורנט באוניברסיטת קווינס בבלפסט, אירלנד, עדיין רוצה להתמודד עם האתגר. אוסמן אומר, "תמיד קיבלתי השראה מכימיה, ובמיוחד מהעובדה שקטליזה יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר. אז יום אחד החלטתי לעשות משהו טוב למען הסביבה".
הוא הסתובב בבניין הכימיה של האוניברסיטה והבחין בכמות גדולה של פסולת רדיד אלומיניום. לחרדתי, הוא לא הסתובב בחדר ההפסקה וחיכה שעמיתיו לעבודה יסיימו לאכול. הוא אסף את נייר הכסף המשמש לבידוד ציוד מעבדה. אוסמן ושותפי הפעולה שלו הפיקו את נייר הכסף בחומצה הידרוכלורית, שייצרה אז גבישי אלומיניום כלורי. הם המירו אותם לזרז אלומינה שהיה טהור פי שניים מהזרז הזמין מסחרי ובעל שטח פנים גדול יותר, מה שגרם לזרז לעבוד טוב יותר. הצוות תיאר את עבודתו בדוחות מדעיים.
יתרה מכך, אמר אוסמן, שיטת השימוש שלו בזרז האלומינה הייתה גם זולה יותר. "הרעיון החדש שלנו מאפשר לנו לייצר זרזים פעילים מאוד בפחות ממחצית העלות של זרזים מסחריים. אנחנו הולכים לנצל שוק רחב של זרזי אלומינה העשויים מחומרי הזנה של רדיד אלומיניום", הוא אומר. למרות שעוסמן השתמש בציוד מעבדה ולא ברדיד אלומיניום שסופק על ידי מקרר, הוא אמר שהשיטה שלו צריכה לעבוד גם עם רדיד אלומיניום מזוהם במזון. אמבטיות חומצה אינן ממיסות מזון בקלות, ולכן ההפרדה שלו היא די פשוטה.
